עירום וילדים זו שאלה שמעסיקה את כולנו כהורים. הנה כמה תשובות לנושא
נועה נופר // עיתון הארץ // 8 לאוגוסט 2021
"לכולן יש אותו דבר", נהגה אמא שלי לומר לי בעודה מתפשטת במקלחות הנשים של הבריכה, מתהלכת שם כביום היוולדה. ואני, בהתחלה עושה כמוה, כי אני ילדה קטנה ומבינה שכך זה עובד. מאוחר יותר, בנערותי - כשגיליתי שעירום זה לא בהכרח עניין של מה בכך אצל כל אחד, וניסיתי להבין מהו עירום בשבילי - הייתי מתפדחת ממנה, עוטפת את עצמי במגבת ומפחדת שיראו לי. היום, מול בנותיי, אני חוזרת על אותו ציטוט שהבטחתי לעצמי שלעולם לא אומר, בעת שאנחנו מתקלחות במרחבים של נשים בלבד.
עירום, נכון שיהיה בבית? ואם כן, אז איך הילד ילמד מה נהוג בחוץ? ומה אם הבת שלי רוצה להתקלח עם חברה? ועירום עם מגדר אחר? ובכלל, עד איזה גיל נכון להתקלח עם הילד.ה שלי? ומה לגבי אחים ואחיות?
עירום הוא נושא שמעסיק את כולנו כהורים. רבות ורבים תוהים האם נכון מה שנהוג אצלם, או בבית בו הםן גדלו כילדים וילדות. ראשית, חשוב לומר שהכללים בנוגע לעירום הם לא משוואה מתמטית. אין פה תשובה חד משמעית, שאם הילד בגיל X, ובמגדר Y, אז נכון שיראה עירום עד גיל Z. זה לא עובד ככה. עירום הוא תלוי תרבות וחברה - וככזה, נמצא שבכל משפחה ומשפחה יהיה נוהג אחר ותפיסה אחרת כלפי עירום בבית, עירום בחוץ ומקלחות משותפות.
כך למשל, יש משפחות שבגיל ילדות הורים וילדים יתקלחו ביחד וזה ייפסק ברגע שהילד ישאל את ההורה על איברי המין באופן מפורש; יש משפחות שבכלל לא יסתובבו בעירום בבית; יש משפחות בהן עירום הוא חופשי אך רק מול בני המין הזהה ויש משפחות שבהן עירום זה פשוט לא עניין. בהקשר הזה, תמיד נהוג להתייחס לתרבות הגרמנית, שם המקומיים מספרים על זכרונות ילדות בהם היו נוסעים לאגם הקרוב עם בני ובנות המשפחה ונכנסים בעירום - סבתא עם נכד, אבא עם ילדה, ולפעמים גם היו פוגשים את המורה למתמטיקה שמשתכשך ליד.
יחד עם זאת, למרות שיש הבדלים בגישות החינוכיות וביחסנו כלפי עירום בחברה, בהחלט יש כמה כללי אצבע שחשוב שאנחנו, ההורים, נהיה מודעים אליהם - בין אם אנחנו מחזיקים בעמדות שמרניות יחסית ובין אם אנחנו מחזיקים בגישה המתירנית ביותר.
רצון ובחירה של כלל הנוגעים בדבר
כל מה שקשור בגוף הפרטי שלנו או בתקשורת עם גוף אחר - חייב להיות ברצון של כל המעורבים בדבר. לכן, יש לשים לב שבכל שלב התפתחותי, הילד מרגיש בנוח עם עירום בבית, או שהילדה מביעה רצון מפורש להתקלח עם חברה או עם האח. באופן דומה, גם ההורים צריכים להרגיש בנוח עם כל עירום שמונכח בבית ובוודאי שעם כל מקלחת - שהיא פעילות אינטימית משותפת, יותר מאשר הסתובבות בעירום בבית.
יש לתת את הדעת לכך שלפי פסיכולוגים רבים, מגיל 5, שלב התפתחותי במודעות הגופנית של ילדים וילדות, אל להורים להתקלח יותר עם ילדיהם. גם לזה, ניתן למצוא המלצות שונות בתרבויות שונות. יחד עם זאת, מתוך מודעות לשלבי התפתחות של הילד או הילדה - חשוב שבכל שלב נשאל באופן מפורש: "זה בסדר מבחינתך להתקלח עם דנה?", וכדאי שבגיל הספציפי הזה לא נציע בעצמנו מקלחת משותפת, גם אם אין לנו בעיה או אפילו אנחנו רוצים לעשות זאת. אם הבקשה תבוא מהילד, נדע בוודאות שיש לו רצון מלא ובחירה חופשית בבקשה הזו, ואז נבחן עם עצמנו - אם זה מתאים גם לנו.
אם אנחנו או אחד מבני המשפחה לא מרגישים בנוח עם עירום או מקלחת משותפת - חשוב שהשינוי ייעשה באופן מודע וייאמר בקול רם: "את יודעת, עד היום היה לי נעים להתקלח איתך, אבל עכשיו שאת כבר גדולה, אני מרגישה שמקלחת זה משהו שמתאים לי לעשות לבד ויותר לא נתקלח ביחד. אבל נשחק ביחד במים כשנלך לבריכה".
מודעות לשלבי ההתפתחות של הילד.ה
כאמור, היחס לעירום הוא תלוי תרבות, חברה, תקופה בזמן ואמונה דתית. בהתאם, יחסנו כלפי עירום הוא דבר נרכש. כשילדים וילדות נולדים הם לא מבחינים בין איברים שנהוג שיהיו חשופים לעיני כל לבין איברים פרטיים. מבחינתם, ללמוד מה היא יד, שווה ערך כאשר הם לומדים מה זה פות או פין. לכן, חשוב שנשיים כל איבר. סביב גיל 3 סביר שתעלה שאלה או התייחסות, גם לגבי איבר פרטי. במקרה כזה, ניתן לאיבר שם ונענה כמו על כל שאלה שהייתה נשאלת בנוגע לגוף האדם. עניין זה חשוב, משום שאיברים שאין להם שם ברור ומוגדר, הילד.ה לומד.ת בעקיפין שזהו איבר שיש להתבייש בו, וגם אם אנחנו מלמדים אותםן על פרטיות, מומלץ להגדיר מהי פרטיות ולא לעורר עמה תחושת בושה.
סביב גיל 5-6 הילד.ה כבר מפנימ.ה פרטיות ונורמות חברתיות ומגיב.ה להן. בהתאם, ייתכן בהחלט שיחושו מבוכה אם יהיה עירום במרחב ציבורי, אולי גם בבית, או כשיראו את אחד מבני או בנות המשפחה בעירום. חשוב לתת למבוכה הזו מקום, ובהתאם לתחושה להחליט איך נתנהג: מעתה נתלבש רק בחדר פרטי, או שנכבד את בקשת הילד.ה אלינו ולא נסתובב ללא חולצה בבית. חשוב מאוד להסביר מהי פרטיות, לבקש מהםן לכבד את הפרטיות שלכם, ובהתאם - כשהםן יבקשו פרטיות לעצמם, נכבד זאת בעצמנו.
סביב גיל 10-11 מתחיל גיל ההתבגרות (תלוי נער.ה כמובן, זהו הטווח הממוצע). אחד המאפיינים של גיל ההתבגרות היא התחלתה של מיניות ארוטית, שתלויה גם בסובייקט אליו הנער.ה נמשכ.ת, וכן בעוררות מינית והתפתחות גופנית. בשל כל אלו, מקלחת משותפת בגיל ההתבגרות עם ההורה או עם אח.ות כבר אינה מומלצת בשלב הזה, בשל האינטימיות שהיא מזמנת. חינוך למיניות הוא גם חינוך לנורמות חברתיות, ואנו רוצים ללמד אותם כי עוררות מינית, אוננות וגילוי הגוף הם דברים נפלאים שנעשים באופן פרטי, והמקלחת עשויה להיות מרחב בו דברים אלו מתקיימים.
לשאול באופן יזום
חשוב שנקיים שיחה מודעת ומפורשת. נשאל את כל בני ובנות המשפחה באשר לתחושותיהם עם עירום בבית, ונחליט ביחד מה הם הכללים אצלנו במשפחה - כך שיתאימו לכלל השותפים. מספיק שאחד מבני המשפחה מביע חוסר נוחות מול עירום מכל סוג שהוא ("לא נעים לי שאתה הולך לחדר עירום אחרי המקלחת") - נכבד זאת ונלמד כי אנו קשובים לגבולות של כל אחד ואחת. יש לזכור שכשאנחנו בוחרים להתהלך בעירום, אנחנו למעשה מאלצים אחרים לראות את העירום שלנו - וכאמור, סוג כזה של חשיפה, חייב להיעשות מתוך רצון ובחירה.
אפשר לשאול מפורשות בארוחה משפחתית, באמצעות משפט דוגמת: "תקשיבו, לי אין בעיה להסתובב עם תחתונים בבית אבל אני זוכרת שזה נורא הביך אותי כשסבא היה מסתובב רק בתחתונים בבית, אז הייתי רוצה לדעת מה אתם מרגישים לגבי זה?". כך, עם הצפת דיון, אפשר לקבוע ביחד מה מתאים לכולם.
שאלה מפורשת כזו טוב שתישאל בכל שלב התפתחותי של הילד או הילדה. גם בגיל 5, גם בגיל 8 וגם בגיל 12. כשאני שואלת באופן יזום ומפורש, אני למעשה עושה מודלינג לילדיםות שלי לגבי שיחה שקשורה במיניות. אני מדגימה להםן מהי הקשבה, ומאפשרת להםן לתרגל תקשורת של הגבולות שלהםן.
הבחנה בין משפחה גרעינית לבין החוץ
חשוב לזכור שמה שנהוג אצלנו בנוגע לעירום, אינו מה שנהוג אצל החברים והחברות שלנו. ילדים וילדות מגיל צעיר יכוליםות להבין מורכבות, ובהחלט אפשר להסביר להםן שאצלנו נהוג להסתובב בתחתונים, אבל זה לא מתאים מחוץ לבית וזה לא מה שנהוג אצל כל המשפחות. כפי שיש משפחות שאוהבות אוכל חריף ואצלנו אולי לא, או משפחות שנוסעות בשבת ואצלנו אולי לא - כך גם לגבי בגדים ועירום. בהתאם, נלמד אותםן שמחוץ לבית אנחנו נוהגים לפי הנורמות החברתיות, שמטרתן גם לשמור על כל המעורביםות בדבר: משחקים ומשחקות אך ורק עם בגדים, ואם יש משחק במים - הוא נעשה אך ורק עם בגד ים.
אם הילד.ה מבקש.ת להתקלח עם חבר או חברה וזה נראה לנו זה מתאים לפי התפיסה האישית שלנו - נקיים שיחה עם ההורים של החבר.ה, נשאל אם זה מתאים גם מבחינתם. אם לא, נכבד. ואם כן, חשוב להזכיר שגם אם מתקלחיםות ביחד אין נוגעיםות באיברים הפרטיים.
לא ליצור בהלה
הילד.ה נכנס.ה אליכם לחדר בזמן שהתלבשתם וזה ממש לא מתאים לכם? לא לשדר פאניקה, להגיד בשקט: "אני מתלבש עכשיו, ואני אוהב להתלבש בפרטיות. תיכף אסיים ואבוא אליך". לאחר מכן, להפנות אותה או אותו לכיוון הדלת ולסגור אחריהם. אם נגיב בכעס או בפאניקה, אנו עלולים לבלבל את הילד או הילדה בין הרצון שלנו ללמד אותם מהם גבולות ופרטיות, לבין מסרים של בושה והסתרה שקשורים בגוף.
בכל אופן, בכל הנוגע לעירום חשוב להיות מודעים לכך שחינוך לפרטיות עלול להעביר מסרים של בושה והסתרה, מבלי שנתכוון לכך. לכן, אפשר תמיד גם להוסיף: "הגוף שלנו הוא נפלא ונהדר, יש בו חלקים שחשופים לעיני כל, ויש בו חלקים פרטיים. האיברים הפרטיים גם הם נהדרים, אנחנו פשוט נהנים ונהנות מהם לבד בעצמנו, ולא לעיני אחרים ואחרות".