אלה ארבע הנקודות שיסייעו למתבגרים שלנו להבין אם הם מוכנים למגע מיני
נועה נופר // עיתון הארץ // 5 במאי 2021
כהורים, אנחנו בדרך כלל יודעים להגיד מה לא, והרי חינוך למיניות - רצוי שיהיה מחובר למה שכן. הכירו את ארבעת מוקדי החיבור שיסייעו לבני הנוער שלכם לדעת אם הם מוכנים להתחיל. לפני כמה שנים, בתחילת דרכי כמורה, תלמידת כיתה ט' שיתפה אותי בהחלטה שלה לקיים יחסי מין עם החבר שלה. "אני הולכת לשכב איתו כי אני רוצה לגמור עם זה כבר", היא אמרה. כששאלתי אם זה מרגיש לה נכון, ענתה: "לא יודעת, אבל זה כל כך מלחיץ. די, אני מעדיפה לגמור עם זה כבר וזהו". אני זוכרת שזה הפתיע אותי. גמגמתי משהו על כך שזו לא סיבה לקיום מגע מיני, היא הסתכלה עליי ושאלה אותי: "אז מה כן הסיבה? איך אני אדע שאני מוכנה?".
הנה סיטואציה קלאסית, בה אנחנו בדרך כלל יודעים להגיד מה לא, והרי חינוך למיניות - רצוי שיהיה מחובר למה שכן. ללמד אותם להכיר את עצמם ולשאול שאלות שידעו לאותת להם מה נכון להם, עם מי ומתי. כיוון שהמסרים שהם מקבלים מכל עבר - סרטים, זוגות מסביבם וכמובן
פורנוגרפיה.
הם שמגע מיני זה משהו שפשוט מגיע, ושכשזה יהיה הרגע הנכון - אני פשוט אדע. ככה. בלי לשאול, בלי לבדוק, בלי לברר - פשוט אדע. אז זהו, שזה לא כזה פשוט תמיד. ואחד התפקידים שלנו כהורים זה להציף את המורכבות, לדבר עליה ולתת להם כלים ומילים.
כשאנחנו מדברים רק על סכנות ומתייחסים למיניות רק במסרים של זהירות, בני ובנות הנוער מרגישים שלא מדברים איתם על מה שמעניין אותם באמת. ומה מעניין מתבגרים באמת? אותם הדברים שמעניינים אותנו המבוגרים כשאנחנו חושבים על מיניות: כיף, עונג, או בקיצור - כל מה שכן. כך אני גם מציעה שנתייחס לשאלה ששאלה התלמידה שלי, ושמעסיקה רבים מבני ובנות הנוער בגילה. היום, כשאני נתקלת בשאלה מתי נכון לקיים מגע מיני בפעם הראשונה, אני מציעה לבחון אותה דרך ארבעת מוקדי החיבור: ראש, לב, בטן ומין. אם נענה "כן" לכל אחד מהמוקדים האלו, הדבר יסייע לנו להבין שאני מוכן או מוכנה למגע מיני:
ראש
מייצג את האישיות והבטחון: האם אני מרגיש.ה בנוח להיות עצמי עם הפרטנר.ית הזה? האם אני סומכת עליו.ה )גם ביום המחרת
אחד הדברים החשובים בשיח על מיניות על ילדינו, הוא לעודד בטחון בהחלטות שלהם.ן. "את יודעת הכי טוב מה נכון לך", "אתה יודע הכי טוב מה אתה צריך" - משפטים כאלו מעודדים את הנער או הנערה להאמין בעצמם; הם יודעים שיש לפחות אדם אחד, או שניים, בעולם, שמאמינים בהם ובהחלטות שהם מקבלים. כך, היכולת לסמוך על תחושת הבטחון שלהם במפגש עם פרטנר.ית תגדל, והם יהיו מחוברים יותר לעצמם וקשובים יותר לצרכים שלהם.
לב
מייצג את הרגשות שלי: האם יש לי רגשות כלפי הפרטנר.ית הזה? האם יש בינינו חיבור?
חשוב לא להתייחס רק לאהבה בהקשר הזה, כי הרבה מבני הנוער, כמו גם מבוגרים, יכולים להיות במגע מיני מהנה וטוב גם ללא תחושות אהבה. אבל כן נעודד אותם לחפש חיבור וכימיה כבסיס למפגש מיני חיובי.
בטן
מייצג את האינטואיציה: האם זה פשוט מרגיש לי נכון? האם אנחנו מסתכלים זה לזו בעיניים? האם אנחנו צוחקים ביחד?
במפגש בינאישי, ובטח שבמפגש מיני - האינטואיציה פועלת שעות נוספות. היא זו שמאותתת לי אם זה מתאים לי או לא. בני ובנות נוער לומדים ברבות השנים להשתיק את ההקשבה לאינטואיציה שלהם, אבל יש דרכים לעזור להם להתחבר אליה כסימנים ראשוניים, כמו למשל מבט עיניים )שבמקרים רבים מרגיש הרבה יותר אינטימי מחיבוק( או צחוק משותף.
מין
מייצג את המשיכה: האם אני נמשכ.ת אליו.ה? האם אני רוצה להיות איתו.ה במגע אינטימי?
אפשר לדבר על משיכה בהקשר של רגשות, ולתת לנער או לנערה תיאורים שמעודדים את המשיכה כתחושה נעימה וטובה. הרצון להיות כל הזמן ליד אותו אדם, החיפוש אחר האדם הזה במרחב הפיזי וכמיהה למגע - אם נתאר לבן או
לבת שלנו איך זה הרגיש לנו אי אז בכיתה י', הם ידעו שאנחנו מבינים אותם וניתן להם מילים בתוך הבלבול הזה.
בכל הנוגע לראש, לב ובטן - אלו שאלות שאנחנו יכולים לתרגל ולעודד את הילדים שלנו לענות עליהן בכל קשר שהוא, מגילים מאוד צעירים. הן רלוונטיות גם בקשרים ידידותיים והצעות חברויות תמימות.
מתחילת גיל ההתבגרות - אפשר ורצוי למקד את השאלות גם לקשרים רומנטיים. מאוחר יותר, נוסיף גם את החיבור למין - כשמתחיל מגע מיני, ואף רצוי גם בטרם התחילה התנסות. כך למשל, כבר בכיתה ז', נוכל לדבר על מוקדי החיבור עם הילד.ה. רצוי שנהיה צעד אחד לפני ההתנסויות הממשיות שלהם, כדי לתת להם כלים ומילים שיוכלו לשמש אותם כאשר יגיע המפגש.
אם כך, ארבעה מוקדים: ראש, בטן, לב ומין - האם עניתם "כן" על כולם? יופי. האם בחלק מהשאלות עלה היסוס או "לא"? גם יופי - נוכל לדבר על ה"לא", או לעודד אותם לשאול את עצמם למה לא, כך שנלמד אותם להיות בחיבור עצמי בכל מצב.
חשוב להבהיר כי לאורך הטור הזה בכוונה השתמשתי במינוח "מגע מיני", מאשר יחסי מין, מפני שאחד הדברים עליהם כולנו גדלנו זה שצריך להיות מוכנים לאקט החדירה, כאילו זה האקט החשוב מכולם. אבל הוא לא. כל מה שקורה מלבדו מהותי לא פחות, וחשוב לחבר את ילדינו וילדותינו לתחושות האישיות שלהם - בכל סוג של מגע מיני. תחושת "המוכנות" חשובה החל מחיבוק ראשון, דרך נשיקה ראשונה, יחסי מין מלאים - וכל מה שביניהם.