חינוך למיניות צריך להתחיל מגיל אפס. הנה כל הסיבות מדוע
נועה נופר // עיתון הארץ // 28 לנובמבר 2021
"מאיזה גיל כדאי להתחיל לדבר על מיניות עם הילדים?" היא אחת השאלות הנפוצות ששואלים אותי הורים. התשובה הפשוטה היא - מגיל אפס. "מה זאת אומרת מגיל אפס?", תבוא מיד השאלה הבאה, מכיוון שאצל הרבה מאוד הורים "חינוך למיניות" מתקשר לשיח פתוח על אקטים מיניים. אך זה ממש לא העיקר. אפילו בגיל ההתבגרות, זה רחוק מלהיות לב השיח.
חינוך למיניות הוא חינוך להכרת הגוף, להבנת הגבולות שלי עם הגוף שלי ולהכרת גופים של אחרים ואחרות. כשמדובר בחינוך למיניות בגיל הרך, יש כמה נושאים מרכזיים שמעסיקים הורים, ושיש לפתח אליהם מודעות.
קיראו לפות בשמה
"היום קצת גירד לה שם למטה", אמרה לי הגננת של הבת שלי לפני כמה שנים. היא הסתכלה עליה בחיוך ואמרה לה: "לא למטה, שרף לי בפות!", וצחקה נורא. הגננת הייתה מובכת, ובצדק. הפות הוא האיבר היחיד בגופנו שנקרא אחרת אצל כל משפחה. הסיבה לכך היא שזה איבר שבדרך כלל לא מדברים עליו בקול, איבר שאנחנו מתביישים בו ולכן אף אחד לא ממש יודע איך לקרוא לו. בשונה ממנו, מאוד ברור לנו שלבנים יש בולבול. כשבנות שומעות שלאיבר שלהן יש כמה וכמה שמות ואצל כל אחת זה נקרא אחרת, כבר מגיל צעיר הן מקבלות את המסר העקיף שזה איבר שונה שלא ברור מה שמו האמיתי, ואם זה ככה - אולי לא כדאי לדבר עליו בקול רם. חשוב מאוד לקרוא לפות - פות. ככה, פשוט.
אוננות בגיל הרך
יש ילדים שמאוננים מגיל צעיר מאוד. יש כאלה שבכלל לא ומתחילים רק בגיל ההתבגרות. זה טבעי, וזה טבעי. העניין הוא שהרבה הורים נלחצים מכך, וזה מובן, שהרי רובנו גדלנו בבתים שבהם לא דיברו על אוננות, ולא בהכרח נירמלו אוננות - בטח כשמדובר בבנות. אוננות בגיל הרך, בניגוד לגיל ההתבגרות ואילך, אינה נובעת מתוך מטרה להגיע לפורקן מיני, אלא בעיקר מתוך רצון לגילוי של הגוף. בנוסף, האזור הזה נעים למגע ומכאן שילדים וילדות רבים מוצאים בו מקור להרגעה. ככל שננרמל מגע באיברי המין, כך הם יגיעו לגיל ההתבגרות עם תחושה שמותר להם לגלות את הגוף שלהם ואת המיניות שלהם, ושזה גם יכול להיות כיף.
חינוך לפרטיות
חינוך לפרטיות הוא חלק מרכזי בחינוך למיניות חיובית, שכן הרבה פעמים אנחנו נוטים למסגר דברים שעושים בחדרי-חדרים כאקטים אסורים או כמעשים שצריך להתבייש בהם. לכן, אם הילד או הילדה שלי נוגעים באיבר מינם במרחב הציבורי, נתרגל אמירה אותה נגיד בכל פעם שהמצב חוזר: "נכון, זה מאוד נעים לגעת בפות או בפין, אבל זה משהו שאנחנו עושים לבד בחדר או לבד באמבטיה". אמירה כזו נכונה גם לבנים וגם לבנות - וזהו דגש חשוב כיוון שאנו חיים בחברה שמנרמלת אוננות של בנים, אבל מחביאה ומדכאת אוננות של בנות.
ברגעים שבהם אוננות אינה במקומה, אפשר להציע משחק או כל הסחת דעת אחרת. כל עוד הילד או הילדה מגיבים להצעה חלופית שהם אוהבים באופן טבעי ודעתם מוסחת בקלות - נדע שאכן, הנגיעה העצמית היא חלק מתהליך של גילוי, מחקר עצמי ותחושה נעימה בגוף. כך אנחנו מניחים את התשתית לכך שיש מגע שהוא נעים וטוב, כזה שאין מה להתבייש בו - אך הוא מעשה פרטי.
ליזום שיחה לפני כיתה א'
איך באים ילדים לעולם?
שאלת השאלות מגיעה מתישהו בגיל הרך, בעקבות לידת תינוק במשפחה או אח חדש שנולד לחברה מהגן. אצלנו, המבוגרים, העיסוק באיך באים ילדים לעולם כבר טעון במבוכה ובבושה, אולם עבור הילדים מדובר בעוד שיחה אחת מיני רבות שמגלה להם איך עובד העולם. באותה מידה, הם מעולם לא ראו את המשכורת שנכנסת לנו לבנק, אבל אנחנו מסבירים להם שככה יש כסף לקנות דברים במכולת ובגלל זה אנחנו חייבים ללכת לעבודה. אם נזכור זאת, זה יקל עלינו בשיח ויעזור לנו בסוגיות שמעסיקות אותנו: מתי, איך וכמה נכון לספר על שאלת הגעת ילדים לעולם.
בגיל הרך, אפשר לספר שיש זרע שנמצא בגוף הגבר ויש ביצית שנמצאת בגוף האישה, וכשהם מתחברים - נוצר תינוק או תינוקת. מכיתה א' ואילך, ההמלצה שלי היא לספר להם מיוזמתנו על הפין שנכנס לפות, וכמובן גם אפשר להסביר שלפעמים מוציאים את הזרע ובעזרת טכנולוגיה מכניסים אותו לרחם האישה.
כשמדברים על יחסי מין, כדאי לדבר עליהם בהקשר חיובי ובמסגרת המתאימה: זה מעשה שמבוגרים עושים כשהם אוהבים, וכשעושים את זה בגיל המתאים זה גם מאוד נעים. חשוב לספר על גופים ניטרליים, ולא "אני ואבא". זה יעזור למסגר את השיחה כהסבר על התנהלות העולם, ולא כהסבר על חיי מין אישיים.
וכן, כדאי ליזום את השיחה הזו לפני כיתה א', גם אם הם לא שאלו. בבית הספר גדל הסיכוי שהם כבר ישמעו על זה מילדים אחרים, ורוב הסיכויים שהם ישמעו על זה דרך קללה, עלבון או כגיחוך (למשל בת השבע שמעה בהפסקה ילד בכיתה ו' שבדיוק קילל את החבר שלו שילך להזדיין, והחבר התעצבן עליו. עכשיו היא תלך לשאול מה זה "להזדיין" ולמה החבר כעס).
אם נהיה צעד אחד לפני שהם שמעו על זה מחבר או חברה, אז גם נוכל לטעון את הנושא בהקשרים חיוביים, עוד לפני המפגש השלילי עם הקללה או העלבון. בנוסף, הם ידעו שאנחנו יודעים מה זה ושלא אכפת לנו לדבר על זה. כך, הם ירגישו חופשיים יותר לשאול עוד שאלות ובעיקר, הם ירגישו שהבית הוא מקור לידע וגילוי על העולם הגדול.
סוגי אהבות
"אבא, למה לאמא אתה נותן נשיקה בפה ולי לא? גם אני רוצה!", כעסה בת הארבע על אבא שלה. ילדים מתקשים להבחין בין סוגי מגע ורוצים גם כמו אבא ואמא, ובצדק. הרי הם רואים שזה נעים ושזאת עוד דרך להביע אהבה - אז למה לא בעצם? יש כמובן הורים שלא מפריעה להם הנשיקה על הפה גם עם הילדים, וזה גם בסדר - שהרי המסר המרכזי הוא שמגע, כל סוג של מגע, צריך להיות נעים ומתוך רצון של כל המעורבים בדבר.
האבחנה בין סוגי אהבות יכולה לעזור לעשות סדר גם בדרכים שבהן מביעים את האהבה הזאת. כך למשל, יש אהבה חברית - שבה מביעים אהבה באמצעות שיתוף במשחק, ציור במתנה ולפעמים גם חיבוק ועוד שלל אפשרויות. יש אהבה הורית - בין הורה לילד, בה מביעים אהבה בשלל דרכים, בין היתר בחיבוקים, נשיקות ודגדוגים - אם כולם רוצים בכך. יש אהבה בין אחים - שגם בה כל אחד ואחת יביעו אותה בדרכים שונות, ואפשר להמשיך ולחשוב עם הילד על עוד ועוד סוגי אהבות שהוא מכיר.
אהבה נוספת ומיוחדת שחשוב לתת לה שם היא אהבה רומנטית, ולהסביר אותה בפשטות: "זוהי אהבה בין מבוגרים שאוהבים, כמו אבא ואמא (או אמא ובן-הזוג שלה, או אמא ואמא וכו'). באהבה כזו מביעים אהבה גם בנשיקות על הפה. גם כשאת תהיי גדולה, תוכלי לבחור את מי לאהוב אהבה רומנטית, ועם מי להתנשק על הפה. אבל בינתיים, אני אשמח ממש לתת לך חיבוק של אהבה, רוצה?"
משחקי עירום ומגע
"רוצה לראות את הפות שלי? אז תראי לי גם את שלך". שתי ילדות עומדות באמצע הגן, מורידות מכנסיים ותחתונים ומתחילות לצחוק. זה מותר? זה אסור? ואולי זה בכלל סימן למשהו מטריד? אחד הנושאים שמעסיקים הורים במיוחד הוא משחק בין ילדים שכרוך בעירום וחשיפת איברים אינטימיים.
גם במקרה זה, בדומה לאוננות, משחקים בסגנון האלו - הם משחקים של גילוי העולם ולמידה. הרבה פעמים בנים יסתקרנו לראות איך נראה פות ולהפך. ילדים מאותו המין יסתקרנו לראות אם לחבר שלי יש אותו דבר כמוני, ואם זה נראה אותו דבר, האם זה מרגיש אותו דבר? אז אולי אני אגע, כדי ללמוד איך מרגיש פות לעומת פין, ואיך מרגיש הטוסיק של החברה שלי לעומת שלי? הרצון לראות ולגעת הם טבעיים ואין מה להיבהל.
גם כאן, החינוך כרוך במסגור הנורמות החברתיות וכן שמירה על גבולות הגוף הפרטיים. לכן, אם מתפתח משחק של עירום או מגע אינטימי, אנחנו נגיד: "זה באמת מאוד מסקרן איך נראה גוף של מישהו אחר, אבל אנחנו לא משחקים בעירום ולא נוגעים באיברים הפרטיים. אם תרצו, אפשר להסתכל ביחד בספר שיש בו תמונות של הגוף", ולהביא ספר ילדים רלוונטי שעוסק בעירום וגוף האדם.
הורים רבים חוששים שמשחק שכזה אולי מעיד על פגיעה מינית. חשוב לומר שכל עוד המשחק נעשה במרחב הציבורי או במרחב פרטי אבל בלי ניסיון להסתיר (למשל הדלת נשארה פתוחה), כל עוד יש צחקוקים ואווירה טובה בין כל המעורבים בדבר - אלו סימנים שכנראה מדובר במשחק טבעי ונעים לכל הצדדים. בנוסף, נחפש לראות הדדיות במשחק: ילדים בני אותו גיל פחות או יותר, בעלי סטטוס חברתי זהה וכו'.
חוץ משלל הנושאים האלה, יש עוד נושאים כגון שאלת העירום בבית, חינוך מודע מגדר ועוד. חינוך למיניות בגיל הרך הוא חלק מתפקדינו כהורים, בין אם נרצה בכך ובין אם לא. הדברים המרכזיים שכדאי שנזכור הוא לקשר את הגוף והמגע בו כדבר נעים וחיובי, לנרמל סקרנות שנובעת מהגוף וללמד נורמות חברתיות ופרטיות. תזכרו שעבור ילדים וילדות, בדרך כלל מדובר בעוד דרך לגלות את העולם ולגלות את עצמם - ואלו הרי, דברים מבורכים.
