הילדה התנשקה עם החבר? זה לא אומר שהשלב הבא הוא סקס
נועה נופר // עיתון הארץ // 26 לדצמבר 2021
כשאתם מזמינים זוג חברים לארוחה, תמיד מתקיים התסריט הקבוע: הם ישאלו מה להביא, אתם תגידו שלא צריך - והם בכל זאת יביאו יין אן קינוח. "תרגישו בבית", אתם מציעים ואחרי 20 דקות תשבו לאכול. הם יגזימו בתשבוחות על האוכל ואת הקפה תשתו בסלון. בסוף הערב תגידו שהיה נהדר ושבקרוב נקבע לפעם הבאה.
הרי כולנו "שיחקנו" פעם באורחים או במארחים, ומכירים את התסריט הזה מצוין. אבל איך? הרי אף אחד מאיתנו לא ישב ולמד את התפקידים. ובכן, אנחנו פשוט לומדים את זה מהחיים. מחיקוי, מתרגול.
"תסריט חברתי" זה מושג סוציולוגי. כולנו פועלים על פיו כל הזמן, וזה מצוין. זה מה שעוזר לנו להבין כיצד לנהוג בסיטואציה מסוימת, ובאופן קבוע. הרי אנחנו לא צריכים ללמוד כל פעם מחדש כיצד לנהוג במסיבה או בבית קפה. ובתוך שלל התסריטים החברתיים, מעבר לעלילה, יש גם תפקידים כמובן - ואנו ממלאים אותם בהתאם לסיטואציה.
כך, גם במיניות יש תסריט: "התסריט המיני". וממש כמו בתסריטים חברתיים אחרים, גם כאן יש עלילה ויש תפקידים. וגם כאן, אף אחד לא לימד אותנו מהי העלילה ואיך אמורים לנהוג, אלא אנו מחקים את התסריט מאינספור סרטים וסדרות שראינו, וככל הנראה גם מצפייה בפורנו. למדנו איך גבר אמור להתנהג ואיך האישה, וזה מסייע לנו להבין מה תפקידנו בתסריט ואילו מהלכים צפויים להגיע בהמשך העלילה.
כמחנכת למיניות, אני פוגשת קבוצות בשלל גילים ומגדרים, וכשאנו מדברים על התסריט המיני, אני מבקשת מהם לדמיין זוג הטרוסקסואלי בתיכון, שיש לו חיבור טוב וזוגיות מיטיבה. אני מבקשת שידמיינו את הנשיקה הראשונה ואז את סוף העלילה, כמה חודשים מאוחר יותר, כשהחליטו לקיים יחסי מין. הם מתבקשים לכתוב תסריט שמסביר מה קרה שם בין בני הזוג.
הם יופתעו לגלות, שכולם כתבו תסריטים דומים. "מה למדתם מזה?", אני שואלת. ואף אחד לא יידע לענות. הם פשוט יודעים שככה זה עובד. יש היגיון בתסריט המיני. האקטים מתקדמים לפי רמת האינטימיות, על אף שינויים מינוריים בין תסריט לתסריט.
מכאן, החשיפה של בני ובנות נוער לתסריט מיני - מתוך ההבנה שאנו פועלים לפיו - חשובה מאין כמותה. פיתוח חשיבה ביקורתית ויכולת לראות הבניות חברתיות מאפשרים לנו לאבחן מתי החברה משפיעה על הבחירות שלנו, ומתי מדובר ברצון אותנטי. אם תקיימו עם המתבגרים שלכם שיחה פתוחה על התסריט המיני, תוכלו להציג להם הבניות שעשויות להשפיע על המיניות שלהם. הנה כמה עיקריות:
תפקידים מגדריים
כאמור, התסריט כולל בתוכו גם תפקידים. לפי התסריט המוכר, הגבר הוא בתפקיד היוזם, המוביל, שהעונג של שני הצדדים הוא באחריותו. לעומת זאת, תפקיד האישה להיות מובלת, שומרת הסף ומכתיבת הקצב. בגלל שזה התסריט המוכר לכולם, לרוב גם בקרב להט"ב יחולקו כך התפקידים. אולם, ההבניות המגדריות האלה לא חייבות להתקיים, ואם נוכל להרכיב משקפיים ביקורתיים - אולי נצליח להפחית את הלחץ מהציפייה לפעול על פיהן.
כדאי לומר לנערות שהן יכולות להיות גם מובילות וליזום אם ירצו, ולבנים כדאי לומר שמותר להם לא לרצות סקס - וזה לא אומר שום דבר על הגבריות שלהם. ההורים צריכים ללמד שאותם שיש אינסוף דרכים להביע מיניות, ולאו דווקא לפי מה שהכתיב התסריט המיני המקובל.
שלל אפשרויות לעונג
התסריט המיני מכתיב סדר אקטים שממקם את יחסי המין כשיא של המפגש המיני. התפיסה היא שהחדירה היא הדבר החשוב ביותר שיש להתכונן אליו פיזית ורגשית, כאילו שלא צריך להתכונן או להתרגש לקראת אקטים אחרים. התסריט המיני חושף כי אנו מתייחסים למיניות כאל משהו שצריך להשיג, שלב אחר שלב, עד שלב החדירה. התפיסה הזאת, שמשמעותית יותר אצל נערים, מחדירה בהם לחץ לעמוד ב"הישג" החברתי ובמה שמגדיר אותם כגברים.
אני מציעה לעזור להסיר מילדינו את הלחץ הזה סביב ההישגיות שבמיניות. אפשר להזמין אותם להתייחס אליה כאל ארוחת בופה. יש בה שפע של אפשרויות, צבעים וטעמים, וכשניגשים אליה, קודם בוחנים מה יש. פוסלים מה לא אוהבים ולוקחים את מה שכן. לרוב נאכל בסדר שאנו רגילים אליו: מנה ראשונה, עיקרית וקינוח. אבל לפעמים יתחשק לנו להתחיל מהעוגה וביום אחר מיד נקפוץ לעיקרית. לפעמים יתחשק לנו רק סלט. כך גם במיניות - יש שלל אפשרויות לעונג. השאלה המרכזית היא: מה אני רוצה היום, מה הפרטנר או הפרטנרית שלי רוצים - ואיך אנו מקיימים מפגש שמכיל בתוכו את הרצונות של שנינו מבלי שהכתיבו לנו מה אנחנו "צריכים" לעשות ואיך אנחנו "אמורים" להתקדם.
לא חייבים לעבור שלב
כשכולם מחזיקים באותו תסריט מיני בראש, מתבגרים ומתבגרות תופסים התקדמות מינית באופן כזה שאין ברירה - אלא לעבור בה שלבים. כשהגענו לשלב המגע מתחת לבגדים מתחיל לתקתק לנו בראש שעון מדומיין שמתריע מכך שהגיע הזמן לעבור שלב. בעקבות כך הם חווים לחצים גדולים, במיוחד אם הם אינם רוצים או אינן מוכנות להתנסות באקט מיני אחר, אינטימי יותר, כזה שנתפס כ"מתקדם".
התפיסה הזו נוגעת גם למתבגרים שכבר "עברו שלב" אבל במפגש המיני הבא הם לא רוצים לקיים אותו. בגלל התסריט הלינארי, רבים תופסים את המיניות ככזו שאם כבר הגענו לשלב מסוים, אין דרך חזרה. כהורים, אתם חייבים לעזור להם לכבות את התקתוק של השעון ולהסביר שאין זמן מסוים שבו צריך לעבור שלב, וגם אם כבר עברו אותו, כל מפגש מביא עמו רצונות שונים.
לדבר, לא להניח הנחות
ההתנהלות לפי התסריט המיני, מביא את הפרטנרים להנחה שלשניהם ברור איך מתקדמים. לכן, לכאורה, אין ציפייה לדבר לפני האקט המיני ולברר מה מתאים לכל אחד. אך מה קורה כאשר אצל אחד מבני הזוג מין אוראלי נתפס כאינטימי יותר מאקט החדירה, ואצל השני זה בדיוק הפוך? התפיסה את רמת האינטימיות היא סובייקטיבית - אך התסריט המיני מונע מאיתנו לדבר על כך ולבדוק זאת.
מיניות חיובית היא כזו המאפשרת שיח ותיאום ציפיות בנוגע לרצונות וגבולות. הסרטים והסדרות מלמדים את בני הנוער כי מיניות היא דבר שקורה מעצמו, אך יש ללמד אותם שזה בדיוק הפוך. יש דרכים לשנות את קשר השתיקה ולהתמודד עם המבוכה שמונעת מהם לדבר על יחסי מין - לפני, במהלך וגם אחרי.
אם נצליח ללמד את הנערים והנערות להרחיק מעצמם את הלחצים שמפעיל עליהם התסריט המיני, כך הם יוכלו להיות יצירתיים יותר במיניות שלהם ומחוברים לרצונות האמיתיים שלהם - ושל הפרטנרים שלהם. למדו אותם שלא התסריט החברתי צריך להכתיב את המיניות שלהם, אלא רק הרצון, הקצב והדרך המתאימים והנכונים להם.