המתבגר שלכם לא שמע על אתגר האוננות? כדאי שתכירו לו אותו

נועה נופר  // עיתון הארץ  // 24 לאוקטובר 2022 

​

הורים, לא בטוח ששמעתם על אתגר נובמבר־דצמבר, אבל מאוד יכול להיות שהמתבגרים שלכם כן. באתגר הזה אמורים להימנע מאוננות לאורך כל חודש נובמבר ובדצמבר ניתן לאונן לפי מספר היום בחודש, כלומר ב-1 בדצמבר מאוננים פעם אחת ביום, ב-2 בדצמבר מאוננים פעמיים ביום, וכו'. הבנתם. רוב בני הנוער לא ישתתפו בזה באופן אקטיבי, אבל רבים מהם נחשפים אליו בטיקטוק או באינסטגרם.

​

לפני שתצקצקו בלשון על כמה שהנוער היום הוא נורא, חשוב לתת את הדעת על כך ששיח בנושא אוננות בקרב בנים ואתגרים דומים - מוכרים כבר כמה דורות אחורה. התופעה של נערים שנפגשים ורואים סרט כחול ומאוננים ביחד בחלל משותף קיימת שנים רבות. אתגר נובמבר־דצמבר הוא המשך ישיר לכך שאוננות ומיניות בקרב נערים הם נושאים מדוברים מאוד, ומהווים מדד לגבריות וכלי להפעלת לחץ חברתי; אם אתה לא עושה את זה או מדבר על זה - זה אומר משהו שלילי על הגבריות שלך.

​

מכאן, ברור שהאתגר הנוכחי קשה מנשוא: בקצה האחד להצליח להימנע, ובקצה השני לאונן כל כך הרבה. שלא לדבר על הפומביות של כל הנושא הזה, שצריכה להיות מופגנת כדי להוכיח שאני "גבר גבר" בסקאלת האוננות (נערות, לעומת זאת, פחות "מופעלות" כי להן הרי אסור להודות שהן מאוננות או חלילה מיניות, ולכן האתגר הזה לכאורה לא מכוון אליהן).

כאן נשאלת השאלה מה התפקיד שלנו, ההורים, בנושא חינוך למיניות של נערים. אם הילד שלכם לא מכיר את האתגר - האם כדאי לספר לו, או לא לספר כדי לא להכניס לו רעיונות לראש? לתפיסתי, באופן כללי, נכון תמיד להיות צעד אחד לפניהם ועדיף שישמעו על תכנים באופן תואם גיל מאיתנו, מבוגרים אחראים ומשמעותיים בחייהם. תכנים מיניים שהילדים שלכם ישמעו או ידברו עליהם רק עם בני גילם עלולים להיות לא מדויקים ובהקשרים שליליים.

​

כשאנו חושפים את הילדים שלנו למידע נוכל לספר להם זאת באופן מותאם, להציף מסרים חיוביים וחינוכיים, ובמקביל להעביר את המסר שאנחנו מכירים את הנושא ויכולים להוות כתובת עבורם.

כיצד כדאי לדבר עם מתבגרים על אתגר נובמבר־דצמבר?

באופן כללי, נכון לשאול אותם שאלות ולתת להם לחשוב ולענות, ולא לדבר איתם בסימני קריאה. יחד עם זאת, ברור שיש מסרים שכדאי שנעביר להם:

​

1. אוננות היא דבר נעים ונפלא

 תמיד כדאי להתחיל בהקשר חיובי, להעביר מסרים על מיניות עצמית שתאפשר לנו להכיר טוב יותר את הגוף שלנו, ומה נעים לנו גם במפגש עם פרטנר או פרטנרית.

​

2. חיי המין שלנו הם פרטיים, גם אלו עם עצמנו

 אפשר לשתף חבר בתחושות, במחשבות, ברגשות. שיתוף מאפשר לנרמל ולהרגיש שאני לא לבד, אך יחד עם זאת אין סיבה לדבר על חיי המין האישיים שלנו עם כל החבר'ה. שיחה ציבורית כזאת מייצרת המון לחץ חברתי - בדיוק כמו האתגר הזה - וגורמת לתחושה שיש דרך אחת נכונה להיות בה פעילים מינית, בעוד שלכל אחד יש את הדרך והקצב שנכונים לו.

 

3. מיניות חיובית היא לא הישגית או מכוונת מטרה

 כשאנחנו מחוברים לגוף שלנו אנו יודעים מה נעים ונכון לנו, ומה פחות. אם יש מטרה מסוימת שצריך להגיע אליה, אנחנו פחות קשובים לעצמנו. מכאן, הדרך למעשים שלא מיטיבים איתנו (ועם הפרטנר או הפרטנרית שלנו) יכולה להיות מאוד מהירה וחלקלקה.

​

הורים רבים מחפשים תירוץ לדבר על מיניות עם המתבגרים שלהם, והאתגר המתקרב הוא הזדמנות טובה לשיח. חשוב שלפני השיחה תבררו עם עצמכם אלו רגשות זה מעלה בכם, תעבדו אותם ותגיעו לשיחה רגועים ומפויסים, וטעונים במסרים חיוביים ומיטיבים שילוו אותם בהמשך הדרך.