בת השלוש רוצה לגעת לי בציצי, ואני חשה מבוכה ובלבול
נועה נופר // עיתון הארץ // 19 לאפריל 2023
"אמא, אפשר לגעת לך בציצי?", שאלה בת השלוש. זו סקרנות לגיטימית בגילה, אך השאלה המרכזית היא - האם זה מתאים לאמא. האם הסכימה בהיסוס, לא בטוחה לגמרי שזה אכן מתאים לה ותוהה האם עשתה את הדבר הנכון. "לא רציתי לעשות מזה עניין, הילדה רק רצתה לדעת איך האיבר הזה מרגיש", היא הסבירה לי.
בכל הנוגע למגע, גם עם ילדינו, חשוב תמיד לבדוק עם עצמנו האם המגע הזה מתאים לי. אם אני רוצה בו, אני מעבירה מסר של רצון הדדי. אם לא, אני מלמדת את הילדה שלי - במעשים - עד כמה חשוב להיות קשובים לעצמנו ולהציב גבול.
אבל יש גם מקרים מבלבלים, בהם אני לא יודעת עד הסוף אם אני רוצה או לא - וגם הבקשה עצמה לא בדיוק מתיישבת עד הסוף עם דעתי, כמו במקרה הקלאסי בו ילד מבקש לגעת בגוף של ההורה מתוך סקרנות ורצון לגילוי. למעשה, הילד מבקש לגעת בהורה, אבל המגע הזה לא נעשה עבור ההורה, אלא עבור הילד.
אז אני אמורה להסכים או לא להסכים? יש חשיבות להבנה של המקום ממנו אנו מונעים, וליכולת שלנו לתווך זאת לילדים. תרגול תקשורת עם ההורים בכל הקשור למגע מגביר את הסיכוי שהילד או הילדה ירכשו כלים פרקטיים לתקשורת עתידית סביב מגע בכלל, ומגע מיני עם פרטנר או פרטנרית בפרט.
ד"ר בטי מרטין, סקסולוגית אמריקאית, פיתחה את תיאוריית "מעגל ההסכמה", לפיה ישנן למעשה שתי אינטראקציות מרכזיות הקשורות במגע: הראשונה והמוכרת היא אינטראקציה של נתינה וקבלה. במקרה כזה, צד אחד מעניק מגע וצד אחד מקבל. העונג המרכזי במגע כזה נסוב סביב ההנאה והרצון של הצד המקבל, לפי בקשתו, למשל עיסוי. שני הצדדים יכולים להנות מאינטראקציה כזו, כשהבסיס לכל מגע מיטיב הוא רצון הדדי.
כהורים, אנו מכירים בקשות כאלה, לרוב: "אבא, תעשה לי קיצי ביד", "אמא, תתני לי נשיקה" - בקשות בהן הילד בצד המקבל וההורה בצד המעניק. כמובן שאינטראקציה כזו יכולה להתקיים גם הפוך, כשאמא למשל מבקשת מהילד שלה חיבוק והוא נענה ונהנה לתת. אינטראקציה של נתינה וקבלה היא האינטראקציה המוכרת, המדוברת ולרוב גם זו שמתוקשרת באופן ברור יותר.
לקיחה ואיפשור
האינטראקציה השנייה לפי מעגל ההסכמה, הפחות מוכרת, לפחות באופן מודע, היא אינטראקציה של לקיחה ואיפשור. היא פחות מתוקשרת, סובלת מיחסי ציבור בעייתיים ולכן גם יוצרת הרבה פעמים פערים בתקשורת. במקרה כזה, יש צד אחד שמבקש מגע עבור עצמו, או איך שמרטין מכנה זאת: בקשה ללקיחת מגע. הצד השני יכול לבחור לאפשר את המגע שנעשה על גופו, ואם יש רצון הדדי אז יש מעגל של הסכמה.
למשל, מגע מיני קלאסי של לקיחה ואיפשור הוא אקט החדירה. עבור נשים רבות, מרכז העונג נמצא בדגדגן, והן יכולות ליהנות מחדירה בעיקר מתוך אינטראקציה וקרבה, ומשום שזה מענג את הפרטנר שלהן. במקרה כזה, הגבר מבקש לחדור והאישה מאפשרת, וכשזה נעשה מתוך רצון הדדי, גם הצד המאפשר יכול מאוד ליהנות ולהתענג מכך. היכולת להבחין מתי אנחנו מאפשרים, מייצרת רמת תקשורת גבוהה יותר ומפחיתה אי הבנות.
כשהילדה שואלת את אמה האם היא יכולה לגעת לה בציצי, זו שאלה של לקיחה, כיוון שהילדה מבקשת למלא את יצר הסקרנות של עצמה. האם יכולה להסכים וליהנות מהגילוי של הילדה על הגוף שלה, ויכולה כמובן שלא להסכים. מה שחשוב הוא להבין כי אינטראקציה כזו הרבה פעמים יכולה להעלות אצלנו בלבול, וזה לגיטימי. אפשר לתקשר אותה עבור ילדינו ולומר: "את רוצה לגעת בי כדי לראות איך זה מרגיש? בסדר, אבל רק קצת ובעדינות".
כך, האם מלמדת את הילד או הילדה לבקש בבירור ובשקיפות מה רצונם, וגם מתרגלת איתם הצבת גבולות בכל הנוגע למגע בגוף של אדם אחר. באותה מידה התשובה יכולה להיות: "אתה רוצה לגעת בי כי אתה סקרן? הסקרנות שלך היא נהדרת, אבל לי זה לא מתאים כי הציצי שלי הוא איבר פרטי, אבל אתה מוזמן לגעת לי בבטן - זה רך באותה מידה". תשובה כזו היא חינוך למיניות מיטיבה המלמדת תקשורת, הצבת גבולות ובירור רצון הדדי של כל הנוגעים לדבר.
יכולה להיות גם אינטראקציה של לקיחה ואיפשור כאשר ההורה הוא הצד המבקש לקחת: "אני מאוד רוצה לתת לך נשיקה", אני אומרת לבתי לפני שאני מנשקת אותה. לפעמים היא מסכימה ולפעמים היא אומרת לי שהיא בכלל שונאת נשיקות. אני נותנת לגיטימציה לשתי התשובות, ומחזקת אותה כשהיא קשובה למה שמתאים לה.
כל אחד מאיתנו נמצא מתישהו בכל אחד מהרבעים של מעגל ההסכמה: לפעמים אנחנו בנתינה, לפעמים בקבלה, לפעמים בלקיחה ולפעמים באיפשור. אין רבע נכון יותר או טוב יותר מאחר, אבל בהחלט יש להרבה מאיתנו אזורי נוחות - במיוחד במיניות. דווקא המודעות לאזור הנוחות שלנו באינטראקציה מינית, יכולה לאפשר לנו לתקשר אם ברצוננו לשנות את הדינמיקה.
מעגל ההסכמה נותן מילים לאינטראקציות מיניות מסובכות ובלתי מדוברות. כך, הוא גם יכול לתת מילים למגע בין הורים לילדים שלפעמים מבלבל אותנו. היכולת להיות במודעות לסוגי האינטראקציות, ללמד את ההבדל ביניהן, ללמד לתקשר את הבקשות שלנו כמו גם את ההסכמות - כל אלו הם כלים של חינוך למיניות, שאפשר לתרגל כבר בגיל הרך.
אחד המשחקים שהבנות שלי אוהבות לשחק הוא "משחק שלוש הדקות" של בטי מרטין. לפי המשחק, צד אחד שואל את השני איזה מגע הוא היה רוצה לקבל ממני, ואם זה מקובל על שני הצדדים מגדירים שלוש דקות שבהן הצד השואל נותן מגע לצד שנענה (למשל ליטופים בשיער) ואז מחליפים תפקידים. הנאה וצחוק מובטחים, לצד משחק חינוכי מלא בתקשורת מיטיבה. תהנו!