אף אחת לא "מאבדת" את הבתולין. הגיע הזמן שנפסיק להגיד את זה
נועה נופר // עיתון הארץ // 10 לינואר 2022
אחת הפרקטיקות שעוזרות להורים לייצר שיח חינוכי על מיניות עם ילדיהם היא ניצול הזדמנויות. הזדמנויות לשיח על מיניות נמצאות מסביבנו בכל מקום, ועלינו רק להרכיב את המשקפיים שמאפשרים לנו לראות זאת ולבחור על מה לדבר: הילד/ה רב/ה עם חבר/ה מהגן על משחק? בואו נדבר איתו או איתה על תקשורת, ובגיל מאוחר יותר גם נקשר זאת למיניות. ראינו סרט עם המתבגר/ת שלנו והזוג על המסך קיים סקס בלי לדבר בכלל? בואו נזרוק לאוויר שבמיניות חיובית יש גם מקום לתקשורת ולמילים. הלכנו לקניון וכל הפרסומות מראות לנו דוגמנים מחוטבים ודוגמניות רזות? בואו נדבר איתו או איתה על מודל היופי והבעייתיות שבו.
לאחרונה יצרה האקדמיה ללשון העברית הזדמנות לשיח כזה, כשנענתה לבקשתו של המורה למגדר מיכאל קרן ובתמיכתן של מעל 50 רופאות - להתייחס אל המונח האנטומי "קרום הבתולין" כ"שער הנרתיק". "הצירוף 'שער הנרתיק' תקין מבחינה לשונית", נמסר מהאקדמיה, "ואם אנשי המקצוע סבורים שהוא מדויק מבחינת המשמעות אין מניעה להשתמש בו". החשיבות של שינוי המונח הוא בהפחתת סטיגמות שליליות כלפי האיבר הנשי, שהמושג הישן שימר וחיזק.
דיון לשוני קטן וחשוב זה, מהווה הזדמנות מצוינת לשיחה עם הנערים והנערות שלנו: לחשוב ביחד מדוע המושג הקיים היה בעייתי, כיצד המושג החדש עשוי לשנות את המודעות, ועד כמה משמעותיות המילים בהן אנחנו בוחרים ובוחרות להשתמש. בתוך שיחה שכזאת, יש מקום לנפץ כמה מיתוסים שקשורים ל"שער הנרתיק":
כשמו הישן כן הוא
מדובר ברקמה של עור מאוד דק ומאוד עדין, קרום. הוא ממוקם בפתח הנרתיק ואפשר ממש להרגיש אותו עם האצבעות. עת חשבו על שם חדש, עלה גם השם "קרום הנרתיק", משום שזהו מונח מדעי יותר מאשר המילה "שער". אך מכיוון שלמילה "קרום" בעברית יש קונוטציה של משהו אטום, הוצעה המילה "שער" במקום. מה שמביא אותנו לשבירת הסטיגמה הבאה.
שער הנרתיק אינו אטום
מדובר ברקמת עור דקה עם פתח אחד או מספר פתחים בתוכו. ממש כמו כל שאר איברי הגוף שלנו, כל אחת נולדת עם רקמה בעלת מבנה אחר: בגודל, בצורה ובעובי הרקמה. יש כאלו עם פתח אחד מרכזי ברקמה, יש כאלו עם שניים ויש כאלו עם מספר פתחים. יש אפילו נשים שנולדות ללא שער נרתיק בכלל.
שער הנרתיק הוא גמיש
מכיוון שכך, אין הוא חייב להיקרע כלל ועיקר בעת קיום יחסי מין וגינליים. להיפך, אם המגע המיני נעשה מתוך הקשבה לגוף ובטח שבפעמים הראשונות - הרי שהגמישות של הרקמה תגרום למתיחה שלה ולא לקריעה. המתיחה רק תרחיב את הרקמה עוד ועוד. בזמן שאישה יולדת, רקמת שער הנרתיק נמתחת עד למקסימום. שער הנרתיק יכול להיקרע מפעילות ספורטיבית, משימוש בטמפונים או מבדיקה גניקולוגית - גם הרבה לפני שנערה קיימה יחסי מין וגינליים.
לכן, את בכלל לא "מאבדת" את הבתולין
אם אנחנו מבינות שרקמת שער הנרתיק יכולה להיקרע או להימתח ללא קשר לפעילות מינית כזו או אחרת, וגם שלמעשה הרקמה לא נקרעת ונעלמת, אלא נמתחת ונשארת בנרתיק - הרי שנערה שמקיימת יחסי מין לא איבדה דבר. בוודאי שלא באופן פיזי. יש נשים שיכולות להרגיש את שרידי שער הנרתיק שלהן גם בבגרותן, אפילו לאחר לידה. יש כאלה שהרקמה שלהן כל כך מתוחה, שכבר התמזגה עם הנרתיק עצמו. כל אחת והמבנה שלה.
בואו נפסיק לדבר על "לאבד את הבתולין"
עכשיו משהבנו שלא איבדנו שום דבר פיזי, אפשר גם לבקר את המונח ולהציף את הבעייתיות החברתית שלו ביחד עם הנער או הנערה שלנו. הביטוי הזה ממקם את יחסי המין הווגינליים כאקט מיני חשוב יותר משלל האקטים, שכן באקטים אחרים לא "איבדנו" שום דבר ואז אולי צריך פחות להתלבט על זה. ואכן, יחסי מין וגינליים נתפסים בקרב בני ובנות נוער, ואולי אף בקרב בוגרים, כאקט המיני החשוב ביותר והמרכזי בתוך מגע מיני.
הדבר הזה מוביל בני ובנות נוער לקיים אקטים מיניים אחרים תוך הקדשת מחשבה פחותה לכך ותפיסה שאקט אחר הוא תחליף ל"דבר האמיתי". תפיסה זו מתחזקת נוכח התסריט המיני. שינוי המושג הוא משמעותי להפחתת הלחץ סביב יחסי מין וגינליים, והגברת המודעות לכך שלכל אקט מיני שבוחרים ובוחרות לקיים, יש חשיבות - הן בנוגע לבירור עצמי לגבי רמת המוכנות שלי לאקט, והן לשיח משותף עם הפרטנר או הפרטנרית שלי על הקשבה הדדית, גבולות ואמצעי מניעה (כן, גם מין אוראלי נדרש לקיים עם אמצעי מניעה).
הפעם הראשונה לא חייבת לכאוב
גם המיתוס הזה קשור למושג הישן של שער הנרתיק. הרי קרע זה דבר כואב. ואם הרקמה נקרעת, אז בוודאי שיכאב בפעם הראשונה. חשוב לנצל שיח כזה ולהדגיש שהניסיון לקיים יחסי מין וגינליים בהחלט יכול לכאוב בפעם הראשונה. אולם הכאב יכול לנבוע בשל מתיחת שער הנרתיק, או בשל כיווץ הגוף שנובע מהתרגשות או חשש שמלווים את הפעמים הראשונות. ואם כואב - אין סיבה להמשיך! חשוב מאוד לנרמל את הכאב ולהגיד שזה מאוד שכיח, וככל הנראה ידרשו מספר נסיונות כדי לקיים יחסי מין ללא כאב. מגע מיני נועד לענג ולהיות מהנה. התפיסה הרווחת בקרב נערות לפיה "אין ברירה, הפעם הראשונה כואבת" - מובילה נערות לא להקשיב לגופן ולקיים יחסי מין וגינליים תוך תחושת כאב והפחתת העונג וההנאה. בואו נלמד אותם ואותן אחרת.
אחד התפקידים החשובים שלנו כהורים בחינוך למיניות הוא לנפץ סטיגמות ולעודד חשיבה ביקורתית בקרב המתבגרים שלנו. חשיבה ביקורתית כזאת כלפי החברה וכלפי השפה - מעודדת את הנער או הנערה להבחין בהשפעות חיצוניות על ההחלטות האישיות שלהם ושלהן, ומכאן להתחבר למה שיותר נכון להם ולהן, ללא קשר לחברה או לשפה.
לכן, עצם קיום השיח על המושג הישן לעומת החדש, תוך שבירת סטיגמות קיימות שהמושג הישן עודד - הוא הדבר המרכזי והחשוב בכל הנוגע לניצול הזדמנויות לשיח חינוכי על מיניות.