כן בתי היקרה, יש לך יד ורגל, ויש לך גם דגדגן
נועה נופר // עיתון הארץ // 1 לפברואר 2022
"את רוצה לומר לי שדגדגן זה איבר אמיתי?", מסתכלת עליי בתמיהה אחת החניכות במכינה בה אני מלמדת. כולן מחכות למוצא פי, שאחזור על דבריי. אנחנו במפגש רק של בנות הקבוצה, ואני מוציאה דגם של דגדגן. חלקן הגדול חשבו שדגדגן זה אזור כללי, ולא ידעו שמדובר באיבר. אני שואלת: "מי פה אי פעם ראתה איך דגדגן נראה?" - אף אחת לא הרימה את היד.
זה לא מוזר. אנחנו מגדלות ילדות ונערות לא מחונכות לעונג. חלק ממה שאנחנו עושות זה גם לא לדבר על הדגדגן. "מה פתאום ילדה בת 11 צריכה לשמוע שיש דגדגן?", מתקשרת אליי אמא נסערת שבתה השתתפה בסדנה על אנטומיה ומבנה הגוף. היא מספרת לי שהמנחה דיברה עם הבנות על עונג, וכדי להסביר את מרכז העונג - היא גם הסבירה לבנות איפה הדגדגן.
התפיסה החברתית היא שדגדגן זו מילה גסה. מילה אינטימית שאין לומר אותה בקול. עד גיל מאוד מאוחר רוב הנשים לא יודעות היכן הדגדגן נמצא ואיך הוא נראה, מה התפקיד שלו ואיך הוא נוצר. זאת למרות שזה איבר ייחודי להן שמטרתו היחידה היא להסב עונג לאישה. זה כמובן קשור בקשר ישיר לכך שהחברה שלנו מפחדת ממיניות של נשים, ואף יותר מזה - ממיניות של נערות. אז לספר להן שיש להן דגדגן? כדאי. בואו נרחיב מהו חינוך לעונג, ומדוע הוא חשוב גם עבור ילדות ונערות.
עונג זה טבעי
דמיינו אישה בת 30. ברור לנו שיש לה חיי מין, ואם יש לה חיי מין טובים, נהדר. לרובנו אין בעיה עם זה. אך כדי לעודד אישה בת 30 לחיי מין טובים - נתחיל מחיבור לגוף שלה עוד בהיותה ילדה. החל ממסרים שמעודדים אותה להרגיש בנוח עם גופה ועם איבר מינה, ולאחר מכן, בגיל ההתבגרות מסרים חשובים נוספים לפיהם המיניות שלה היא דבר טבעי ושיש לה זכות ליהנות ממנה - ממש כמו נערים.
ילדות ונערות שקיבלו מסרים שמנרמלים את המיניות שלהן ואף מייחסים אותה להיבטים חיוביים - יגדלו להיות נשים שמכירות טוב יותר את גופן, מרגישות תחושת בעלות על הגוף שלהן ועל איבר מינן, וכך גם יתפסו עצמן כזכאיות לעונג.
כשאנחנו לא עוזרים ועוזרות להן לנרמל תחושות שקשורות במיניות, כשהן יתחילו לפתח מיניות אירוטית בגיל ההתבגרות, רבות מהן עלולות לפתח תחושות של בושה ואשמה סביב המיניות שלהן, סביב תחושות של עונג מיני. קל מאוד לייצר בושה ואשמה, אבל קשה מאוד להיפטר מההתניה הזו מאוחר יותר, גם בגיל 30.
קוראים לזה פות
פושפוש, כוס, טוטה, טוטי, למטה, פיפי, שם, מנוש ועוד ועוד. כמה שמות לאיבר אחד. חשבתם וחשבתן פעם מדוע אין כל כך הרבה שמות ליד או לרגל? אפילו לאיבר המין הזכרי יש שלושה שמות ברורים. לעומת זאת, בכל משפחה קוראים לפות בשם אחר. כך, מילה ש"לא אומרים בבית שלנו" - מתפתחים סביבה שמות רבים. המסר שמתקבל הוא מסר שלילי לגבי המילה, ובאופן עקיף זה מעביר מסרים שליליים כלפי האיבר עצמו.
נשים רבות מתארות חוויה של חוסר חיבור לפות שלהן. זוהי חוויה מאוד שונה מזו של נערים וגברים, אשר בשל התניות חברתיות אחרות - עסוקים עד מאוד באיבר מינם. בין היתר, חוסר חיבור לפות מתחיל בכך שאין לו שם אחד וברור שמקובל על כולן. חשוב מאוד פשוט לקרוא לאיבר הזה בשמו בעברית - פות.
תגובה לאוננות בגיל צעיר
"אני זוכרת שהייתי בערך בת חמש או שש כשאמא שלי צעקה עליי בסלון בגלל שנגעתי בעצמי שם למטה. אז הבנתי שזה משהו אסור והתחלתי לעשות את זה בסתר", סיפרה לי ע'. "שנים הרגשתי שמשהו לא בסדר איתי בגלל שאני נהנית לגעת לעצמי בפות. חשבתי אולי שאני סוטה. רק בגיל מאוד מאוחר שמעתי שיש לזה שם - אוננות. כשבנים התחילו לדבר עם כולם על כך שהם מאוננים, חשבתי שרק בנים עושים את זה והייתי בטוחה שאני הבת היחידה שעושה את זה גם. אולי אם הייתי יודעת שזה טבעי, היו נחסכות ממני שנים של בושה והסתרה". נשים רבות נושאות זכרון דומה.
תהליך דה-לגיטימציה לעונג של נערות מתחיל עוד בהיותן ילדות. כשילד קטן משחק באיבר מינו, הסובבים לרוב לא נבהלים - גם כי מדובר באיבר חיצוני אז ברור שיש עם מה לשחק, גם כי ילדים נדרשים להכיר את הפין שלהם על מנת להשתין באופן עצמאי - וגם כי החברה שלנו לא מפחדת מאוננות של בנים. לעומת זאת, אני מקבלת אינסוף שיחות מהורים ששואלים אותי איך להגיב כשהילדה הקטנה, בת השנתיים, חמש ואף שבע - משחקת באיבר מינה.
אז ראשית, רצוי להבין שאנחנו יצורים מיניים מיום הולדתנו. יחד עם זאת, המיניות של ילדות אינה מיניות אירוטית, אלא מיניות של גילוי הגוף והנאה ממנו. כשילדה קטנה נוגעת באיבר מינה, זה כנראה נעים לה. אזור הפות מלא בעצבי עונג, ולכן גם רבות מהילדות מרגישות רגיעה כשהן נוגעות לעצמן באיבר המין. יחד עם זאת, אין זה מגע לצורך פורקן מיני וילדות קטנות לא יגיעו לאורגזמה.
גם במרחב הציבורי, כשילדה נוגעת בעצמה - התפקיד ההורי שלנו הוא לנרמל את האקט ולא ליצור סביבו רגשות שליליים. מצד שני, עלינו גם למסגר אותו בתוך הנורמות החברתיות. על כן, התגובה המומלצת שלנו היא להגיד לילדה בטון רגוע ומבלי להיבהל: "אני מבינ/ה שזה נעים לך לגעת בפות, אבל זה משהו שעושות לבד, באופן פרטי. את יכולה לגעת בפות כשאת לבד בחדר שלך או באמבטיה".
במצב טבעי ותקין של מגע עצמי באיבר המין, קל להסיח את דעתה של הילדה. אם נציע לה לשחק במשהו אחר או לעשות דבר מה שהיא נהנית ממנו - היא כנראה תפסיק לגעת בעצמה ותתפנה להצעתנו. אם הילדה נוגעת באיבר מינה כשהיא לבדה ובמקרה נכנסנו לחדר או לאמבטיה, חשוב לשים לב שאיננו סותרים את עצמנו. נסגור את הדלת, ולא נגיב.
היכרות עם הדגדגן
אם הילדה תשאל אותנו איך האוכל מגיע לבטן, לא תהיה לנו בעיה לספר לה שיש לה איברים פנימיים כמו לוע, ושט, קיבה שזה התפקיד שלהם. אין סיבה שילדות וילדים לא יכירו את איברי גופם, וכך גם עלינו להתייחס לדגדגן. הרי מדובר בעוד איבר בגוף.
אפשר לספר לילדות שבחלק העליון של הפות יש איבר פנימי שלא ניתן לראות אותו וקוראים לו דגדגן. כשמו כן הוא - הוא קצת מדגדג אם נוגעים בו. כך, הילדה תגדל עם ידע בסיסי לפיו יש לה איבר כזה, שהוא איבר של ממש - כמו יד או רגל. בגיל מאוחר יותר, נוכל לספר שזה איבר ייחודי לנערות ונשים והוא למעשה האיבר היחיד בגוף שכל תפקידו זה לעשות נעים ולייצר עונג.
הבנות שלנו הן מיניות
זה עלול להיות מפחיד לראות את הילדה הקטנה שלך גדלה לנגד עיניך ולהבין שהיא הופכת להיות מושכת ומינית, אך זה מפחיד בעיקר בגלל מסרים שהחברה מעבירה כלפי מיניות של נערות. רבים ורבות מאיתנו נקשר את המיניות של הנערה לכך שהיא עלולה להיות מוטרדת מינית בתדירות גבוהה. החששות הללו בהחלט מעוגנים במציאות, שכן המציאות העגומה בה אנחנו חיות היא שכמעט כל נערה וכל אישה עוברות הטרדה מינית מתישהו בחייה.
יחד עם זאת, אין קשר בין חיבור למיניות - ההרגשה שאני מינית ומושכת - לבין התפיסה הרווחת שהדבר מגביר את האפשרות להטרדות מיניות. להפך, נערה שמרגישה בעלות על המיניות שלה ויודעת שמותר לה להיות מושכת - גם תדע באופן ברור יותר שהגוף שלה הוא ברשותה בלבד, וגם יהיה לה קל יותר להציב גבולות ברורים לגביו. במקביל, כשהיא תהיה מעורבת במגע מיני חיובי שהיא רוצה בו, היא תחוש כלפי המגע וכלפי עצמה רגשות חיוביים. כך גדל הסיכוי שהיא תתפוס את עצמה כמי שיש לה זכות לעונג ולהנאה מינית ומכאן, גם תהנה יותר בעת מגע מיני.
למרות שזה קשה הרבה פעמים להפנים זאת, חשוב לזכור שהבנות שלנו הן מיניות. כילדות, כנערות, ודאי כנשים. כהורים, אנחנו תמיד רוצים ורוצות את הטוב ביותר בשבילן - וגם במרחב המיני אנחנו רוצים את הטוב ביותר בשבילן. כדי לתרום את חלקנו, חשוב שנעודד אצלן היכרות עם הגוף וחיבור לעצמן, ונייצר תפיסה של זכאות לעונג. כך גדל הסיכוי שהן יגדלו להיות נשים מחוברות יותר ומסופקות יותר בהקשר המיני.