להודות על ה"לא": כך תתמודדו טוב יותר עם סירוב בזמן מגע מיני
מיכאל קרן // עיתון הארץ // 25 ליוני 2023
לבקש זה קשה. אולי משם מגיע גם הדמיון במצלול של המילים "בקשה" ו"בקושי". המוכנות לבקש עוברת דרך ההסכמה להודות שחסר לי משהו; שאני רוצה משהו שלא מתקיים כרגע. זו עמדה של פגיעוּת שלרבים מאיתנו לא נוח להיות בה.
כשאנחנו במרחב מיני, עירומים פיזית ופעמים רבות גם רגשית, הבקשה קשה אפילו יותר; היא עשויה להרגיש כמו וידוי של הרצונות הכי מביכים וחבויים של עצמנו. לכן אנחנו מנסים להגן על עצמנו מהאפשרות שניענה בסירוב על ידי כך שנדרוש במקום לבקש.
כמובן שאף אחד לא באמת רוצה לדרוש וללחוץ במרחב של קשר אינטימי, אבל בתוך הפחד מהסירוב יתכן שנעשה זאת מבלי להיות מודעים ומודעות לכך. ההבחנה בין דרישה לבקשה משמעותית בכל מערכת יחסים בחיינו, וכמובן שהיא משמעותית מאד גם בהקשרים זוגיים ומיניים: כשהדרישה נאמרת בצעקה, קל לזהות שהיא איננה בקשה; כשהיא נאמרת בלחישה אירוטית תוך כדי מעשה מיני - זה כמובן יותר מורכב.
מה ההבדל בין בקשה לדרישה?
המוכנות לקבל "לא".
מטבע הדברים, כשאדם מבקש הוא לוקח בחשבון את האפשרות שייענה בסירוב. אך במצב של דרישה ייתכן שהסירוב יתקבל אצלנו כעלבון, כחוסר התחשבות או כדחייה; לא רק של הבקשה - אלא שלנו כאדם.
אל תהיה אפס.
כשמסרבים לבקשה שלנו זה יכול לאכזב או להעציב אותנו, אבל זה לא פוגע בהערכה שלנו כלפי מי שביקשנו ממנו. אם הסירוב מוציא מכם שיפוט על הזולת, בין אם תאמרו לו ובין אם תשמרו זאת לעצמכם - זו דרישה.
התשובה משפיעה על הקשר.
בקשה נאמרת בתוך גבולות של קשר, בעוד דרישה עשויה לשמש כגבול לקשר. כלומר הסירוב יביא עמו מרחק, עימות או אפילו פיצוץ של היחסים. בסיטואציות מיניות האיום על הקשר עשוי להיות מרומז; הוא לא מוצב כאולטימטום, אלא קשור בהסכם הלא כתוב בין בני הזוג הנוגע לכנות המינית ביניהם.
איך אפשר לעשות זאת אחרת?
דמיינו שאתם במפגש מיני עם בן או בת הזוג שלכם. תוך כדי המגע הנעים ביניכם, עולה בכם רצון למגע מיני ספציפי ואתם מביעים אותו. הצד השני כן בקטע שלכם - אבל לא ממש בקטע של מה שהצעתם. אתם ממשיכים כאילו לא קרה כלום, הרי אתם אנשים מבוגרים; לכם לא אמורה להיות בעיה לקבל "לא" ולצד השני יש את כל הזכות לסרב - אבל בכל זאת, משהו באינטימיות הפך רחוק פתאום.
אם זה נשמע לכם מוכר, כנראה שבתקשורת הזוגית ביניכם ההבחנה בין דרישה לבקשה אינה ברורה מספיק - לכם, לפרטנר או לשניכם יחד. הנה כמה נקודות שיעזרו:
1. יושרה היא שם המשחק; הצהרה על רצון ברור ושאלה ישירה של הפרטנר/ית ("מתחשק לי כך וכך, זה מתאים לך?") מביעות אחריות ויוזמה ומאפשרות לבת הזוג להבין בדיוק מה אני מבקש, ולהחליט אם זה תואם את מה שהיא מוכנה או רוצה לעשות או לא.
2. אם ביקשנו משהו וקיבלנו "לא", כדאי למצוא "כן" משותף בצורך מאחורי הבקשה. מישהי למשל ביקשה מבן זוגה שיעניק לה מין אוראלי והוא סירב. שווה שהיא רגע תבדוק עם עצמה מה הצורך מאחורי זה: האם הבקשה נובעת מרצון לנראוּת ותשומת לב? האם היא רוצה לגמור וזה מה שמביא אותה לשם הכי מהר? האם היא רוצה בזה כדי לחוש חיבור ואינטימיות? הבנה של הצורך מאפשרת שותפות בחיפוש מענה שיוכל להתקיים בתוך הגבולות של שני בני הזוג.
3. שירי הַייקוּ (שירים יפניים מסורתיים וקצרים בעלי חוקי כתיבה נוקשים) עשויים להישמע סתמיים ומובנים מאליהם בקריאה ראשונה, אולם כאשר מתעמקים בהם אפשר לגלות משמעות ואף תובנות. כך, בדומה לשירת הייקו, ניתן לראות בגבולות שבן או בת הזוג מציבים לנו הזמנה ליצירתיות ועומק אחרים במגע בינינו.
4. בהחלט סביר שנבקש במלוא הכנות והאחריות האישית, ואף על פי כן בן או בת הזוג ירגישו שסירוב עלול לעלות להם בקשר איתנו, ויתקשו שלא לרַצות או להתגונן. לכן יש להתמיד ולהטמיע את ההבחנה בין דרישה לבקשה בתוך הזוגיות. כך לאט לאט נוצר אקלים זוגי המזמין את שנינו להיות נאמנים לעצמנו ולקבל את ה"לא" הלא מתנצל של בני זוגנו.
5. אחת הדרכים הכי יעילות לעשות זאת היא פשוט להודות במילים על ה"לא". אם ביקשתם משהו ונעניתם בסירוב אפשר לומר "תודה שאת/ה כנ/ה איתי" או "תודה שאת/ה שומר/ת על עצמך". המשפטים האלו, שאולי נשמעים מאולצים, עושים פלאים: הם מחזקים את הצד שסירב על הכנות שהפגין, ומזכירים למבקש את העובדה ששמירה על היחד ועל החיבור בזמן מעשה האהבה חשובה לו יותר מהבקשה שביקש.