למה גברים מפחדים מהרגש הנשי?
מיכאל קרן // עיתון הארץ // 15 לספטמבר 2022
אני מסיים לעבוד, אוסף את שני הגדולים ומגיע הביתה. אשתי עצבנית, לא עליי, אבל עצבנית, כי התינוק שלנו בקושי ישן בצהריים אחרי שבלילה היא קמה אינספור פעמים להניק אותו. היא עייפה, לא היה לה רגע לעצמה והבית לא נראה טוב; בלאגן בסלון, כלים בכיור וערימת כביסה שלאכזבתנו לא קיפלה את עצמה אל הארון.
אני מניח את הדברים שלי והיא ניגשת אליי. "קח אותו", היא אומרת לי ומניחה אצלי את התינוק. היא צריכה חילוף, היא צריכה שאחלוק איתה בנטל, בראש שלי אני שומע אותה שואלת "למה לא הגעת קודם?", וכבר מתחיל להיכנס למצב של מגננה. למרות הכיווץ הפנימי אני שואל אותה: "איך את? יום קשה?", והיא עונה: "כן. ברגיל", בקול מתוסכל ועייף. חוסר אונים. אני לא חושב שיש לי פתרון להציע.
לא עוברת דקה, ובת החמש שלנו מחליטה שעכשיו זה הרגע לנסות בסלון את הזמבורה מיום העצמאות. "הרעש מפריע לנו חמודה, את יכולה לעשות את זה בחדר?", אני שואל. אחרי דין ודברים של דקה אני מגיע להישג המפוקפק - "אבא אני אעשה חלש", שדי ברור שלא החזיק. תרועה רמה מגיעה, ויכוח נוסף, ואשתי מגיבה ב"חלאס! תני לי את הזמבורה, עכשיו!".
אני פוחד מהרגשות של אשתי. זו לא אשמתה או אשמתי, זה פשוט מצב קיים, תופעה שגברים רבים חווים אותה; קשה לי להיות שם כשהיא כועסת. "רוצה ללכת לישון קצת? רוצה לצאת מהבית ושאני אהיה איתם היום?", אני מציע. לעצמי ולה אני מספר שאני בן זוג אוהב ואכפתי שמציע תמיכה, אבל אני מבין שאני מונע גם מפחד - רק לא לפגוש אותה עם הכעס, התסכול, העייפות. אני מעדיף להעביר את אחר הצהריים לבד עם הילדים מאשר עם אשתי המרגישה.
למה גברים רבים מגיבים באופן הזה לרגשות של הנשים שאיתם? ואיך נשים חוות את זה?
למרות שמחקרים מצביעים על כך שנשים וגברים חווים רגשות באופן דומה, מבחינה תרבותית־חברתית, נשים פחות מתורגלות בהשתקה של רגשות. זה לא שהן לא מקבלות מסרים כאלו בכלל, הן כן, והן מקבלות גם שלל מסרים אחרים גרועים לא פחות - אך בהתאם, הן לומדות לנהל חיים יחסית בריאים עם עולמן הרגשי, ובנוסף הן לומדות לבקש עזרה כשהן זקוקות לה.
אצל גברים היכולת להחביא מצוקה היא כמעט תנאי סף להשתלבות חברתית. זה מתחיל בגן ובבית הספר היסודי, עם הסתרת בכי למשל, וממשיך בגילי חטיבת ביניים והלאה סביב הומור סרקסטי ומחודד במקרה הטוב או הנכונות ללכת מכות במקרה הרע. גברים גם לומדים שהם אמורים להסתדר בכוחות עצמם ושבקשת עזרה היא עדות לחולשה.
השוני במערך המסרים שגברים ונשים מקבלים, מזמן לגברים ונשים הבוחרים לחיות יחד קצר תקשורתי כמעט מובנה - היא מתקשרת מצוקה החוצה כדי לא להתמודד עמה לבד. מנגד, הוא תופס כאמור בקשת עזרה כעדות לחולשה או כישלון - הן כישלון בהתמודדות עצמאית, והן כישלון בהחבאת המצוקה.
במערכת הציפיות שגברים מורגלים אליה, ביטוי של קושי הוא אות מצוקה הדורש התערבות מיידית. הבהלה הזו מוציאה מגברים מגוון רחב של תגובות, שניתן לסווגן באופן גס לשלושת מנגנוני התגובה העתיקים ביותר העומדים לרשותנו כבעלי חיים במצב דחק - הלוא הם לחימה, בריחה וקיפאון, fight-flight-freeze, או בקיצור, "3F". דפוסי ה-3F אינם מגיבים לאישה עצמה, אלא לרגש שהיא מציגה והם מתבטאים בצורות הבאות:
1. לחימה (fight). מתבטא בניסיון אקטיבי לפתור את גורם המצוקה של בת הזוג או לשכנע אותה ש"אין לה שום סיבה" להיות במצוקה. גברים המגיבים כך, פעמים רבות יציעו להתמודד במקומה עם הבעיה, או לנטרל אותה ("את רוצה שאני אדבר איתה במקומך?", "את רוצה שאבטל את הנסיעה כדי שלא תצטרכי להרדים את הילדים לבד?"). הם יתבצרו בעמדה שמקטינה את הקושי בתקווה שזוגתם תשתכנע ("כמה זמן כבר יכול לקחת לך לסיים את התזה? שבועיים וזה מאחורייך, קטן עלייך!").
2. בריחה (flight). גברים המגיבים בבריחה, יכולים לעשות זאת באופן מתעמת, כמו למשל לומר: "לא מתאים לי לדבר איתך ככה, דברי איתי כשאת רגועה". זה יכול להיתפס כתגובה לוחמנית, אבל למעשה הגבר בעצם מנתק מגע מהרגשות של זוגתו. כשדפוס הבריחה מופעל יחד עם ניסיון להימנע מעימות, הוא יכול להתבטא באמירות שיחזרו הביתה לפני השעה הריאלית שבה הם אכן יחזרו כדי להימנע מהאכזבה של זוגתם, ואז להתקשר מהדרך ולהודיע שיש פקק, למשל; פחד מכעס יכול להביא אותם להגיד שניסו לקנות את מה שהיא ביקשה והחנות היתה סגורה, במקום להגיד בכנות ששכחו.
3. קיפאון (freeze). בהקשר של מפגש עם תוכן רגשי מורכב, הקיפאון מתבטא בניתוק. בניגוד לניתוק היזום שאנחנו יכולים לראות בבריחה, הניתוק של הקיפאון נחווה על ידי הגבר ככפוי והוא לא בוחר בו במודע. הוא יכול להתבטא כעייפות גדולה שפתאום נוחתת עליו, עד כדי הירדמות של ממש לפעמים, או כחוסר יכולת לחלץ תגובה למתרחש מולו. לעתים זה יראה כמעין בהייה ריקה בחלל או בבת הזוג, ולרוב נשים מול גבר בקיפאון ירגישו שהן נותרו לבד על אף שפיזית בן זוגן נמצא מולן ולכאורה הוא אפילו מקשיב.
שלוש דרכי התגובה הללו הן למעשה אסטרטגיות למניעת המפגש. עבור האישה המבקשת להרגיש פחות לבד עם הרגשות שלה מדובר בבשורה קשה, מאכזבת ומכאיבה; לא רק שעובר עליה משהו, היא גם חווה נטישה על ידי האדם שאת קרבתו היא מבקשת. כפי שהיטיבה לנסח זאת חברה קרובה: "כשאני מוצפת ממשהו אני צריכה להרגיש שחשוב לו מה שאני אומרת, לא מתוך אשמה או פחד מהתגובה שלי. כשאני מתקשרת אליו עצבנית, למשל כשהאוטו לא מניע, אני לא מצפה שהוא יפתור את הבעיה; אני רוצה לשתף, כי קשה לי ואני צריכה שהוא יכיל אותי. כשהוא מפחד ממני זה רק גורם לי להרגיש עוד יותר רע, כאילו אני איזו מפלצת שהוא לא יודע מה לעשות איתה. ברגעים האלה אני צריכה לפגוש את הגבר שאוהב אותי".
אז מה אפשר לעשות?
רצוי ששני הצדדים יכירו בחוויה של כל אחד מהם; לתקשר, לתת מילים לצרכים ולפחדים שעולים. בנוסף, לפחד יש ביטויים פיזיולוגים, וישנן פעולות גופניות שיכולות לווסת את הרגשות שלנו. שתיים מהן, שהן יחסית קלות ליישום בזמן המפגש, הן נשיפה איטית והרחבת שדה ראייה:
נשיפה איטית היא טכניקת נשימה, בה אנו שואפים אוויר ומקפידים להוציא אותו לאט ככל האפשר; הרחבת שדה הראייה היא טכניקה לוויסות רגשי, בה אנחנו ממשיכים להביט ישירות אל בת שיחתנו, ויחד עם זאת שואלים את עצמנו מה אנחנו רואים בקצות שדה הראייה משמאל ומימין. מאחר ופחד מתבטא בגוף בהאצת הנשימה ובצמצום שדה הראייה, נשיפה איטית והרחבה מכוונת של שדה הראייה יעילים בוויסות רגשי בעת שיחות שמעוררות בנו פחד.
עמיר בניון דיבר מליבם של גברים רבים כשכתב: "כשאת נעצבת, אני כמו לא קיים". זו תחושה שנובעת מתוך חוויה של תלות הדדית ושל קרבה. כשהיא עצובה היא צריכה אותך קיים; יחד איתה, לא מבוהל ונסוג, לא מבקר או מייעץ, לא מטפל, לא מנחם ולא מגן עליה מהקשיים.
היא מספרת לך על המצוקה שלה, אולי אפילו צועקת אותה עליך. היא למעשה מבקשת לא להיות שם לבד, לא להרגיש משוגעת. זה מפחיד אותך? אתה חושש מזה? בצדק. הכלה של רגשות כאלו אכן יכולה לשנות אותך ללא היכר - לטובה. כי מעבר למה שהדבר יעשה לקשר שלך עם זוגתך, הוא יכול לאפשר לך חיבור מחודש עם חלקים בנפשך שלא העזת לפגוש.
הכלה של רגשות זוגתך יכולה להרחיב את המנעד הרגשי שלך; להחליף את העמידה המוכרת על המשמר בחַיּוּת וגמישות רגשית. הנוכחות עם הכאב של האחרת עשויה להיחוות כמאיימת, אבל בפועל - אם אתה מצליח להיות לצדה בלי לנסות לפתור כלום - יש בכוחה לבנות אותך, להפוך אותך לאדם שלם יותר. בעזרת מודעות ותקשורת, תוכל אפילו להגיע לעושר רגשי שאינו זמין לגבר המפוחד.