יש כזה דבר גבריות מרפאת, והיא מצילת חיים
מיכאל קרן // עיתון הארץ // 22 יולי 2022
לפני שבועות ספורים קיימתי מפגש פרידה עם מעגל נערים בני 18 שהנחיתי לאורך השנה האחרונה. "יש היום הרבה דיבור על 'גבריות רעילה', אומרים לנו בעיקר מה לא טוב בגבריות, אבל כאן למדנו מה כן", סיכם אחד מהם.
דבריו לא רחוקים מהאמת. השיח המבורך לקידום מודעות מגדרית בחברה הולך ומתחזק משנה לשנה, אך בעוד נשים חוות אותו בעיקר כמעצים - גברים רבים חווים אותו כשולל ומגנה את זהותם. כמעט כאילו עצם גבריותם מדביקה להם תכונות סטראוטיפיות של תוקפנות וקהות רגשית.
הדינמיקה התרבותית הזו מרחיקה גברים מרצון לשתף פעולה עם השיח ולקחת אחריות על חלקם בדיכוי המגדרי של עצמם ושל נשים, אך גרוע מכך, היא מרחיקה אותם מלחיות את גבריותם כזהות חיובית המעצימה אותם להיטיב עם עצמם ועם הזולת.
לתפיסתי, אם יש דבר כזה "גבריות רעילה" אז ודאי שיכולה להתקיים גם "גבריות מרפאת"; אם גבריות יכולה להיות בעיה היא ודאי יכולה להיות גם פתרון. חלקנו פשוט לא בטוחים אם ואיך זה אפשרי. בכתיבתי במדור משפחה של "הארץ" אעסוק בשאלות אלה ורבות אחרות, הנוגעות למיניות, אינטימיות ומגדר, בכל הקשור לזווית ולחוויות של גברים ונערים.
הזהות המגדרית היא הזהות המרכזית ביותר בחברה שלנו, הן בחוויה הסובייקטיבית של רובנו והן במרכזיותה בארגון הסדר החברתי הקיים. כלומר, הרבה לפני שמשנה לנו אם מישהו הוא אוהד מכבי או אוהד הפועל, טבעוני או חובב בשר מושבע, חיית מסיבות או חיית שטח - אכפת לנו אם מדובר בגבר או באישה.
כך, אנחנו עסוקים ועסוקות כל החיים באישרורה של הזהות הזו, בניסיון בלתי פוסק להוכיח שאנחנו מספיק גבריים או מספיק נשיות/לא גבריות יתר על המידה. לכן כשגברים חשים שהם מותקפים על גבריותם, הם מרגישים שאין להם לאן לסגת. כי אם עצם גבריותי היא בעיה שיש למגר, אז מה יישאר ממני כשהבעיה תעלם?
זו גם הביקורת המרכזית שקיימת בשיח הציבורי כלפי השימוש במונח "גבריות רעילה". מהמושג הזה נודף ייחוס של תכונות שליליות לעצם המהות הגברית - אם אני גבר זה אומר עליי מהותית שאני א', ב', ג'. הביקורת מוצדקת, אבל בכל זאת יש לנו מה ללמוד מהמושג הזה.
המושג "גבריות רעילה" הופיע לראשונה בשנות ה-80 המוקדמות בארצות הברית, כדי לתאר סט של ציפיות חברתיות מגברים אשר המשותף להן הוא עובדת היותן מזיקות לגברים עצמם ולחברה בה הם חיים. בעבודתי מול גברים ונערים, אני נוהג לחלק את המונח לשלושה מאפיינים מרכזיים:
1. הסתמכות עצמית מוגזמת ודיכוי רגשי
2. תחרותיות ושאיפה לשליטה בגברים אחרים
3. ביזוי של כל מה שאינו נתפס כגברי ובכלל זה נשים ולהט"ב
המושג אינו נועד לתאר קטגורית את כלל התכונות המשויכות סטריאוטיפית לגברים כרעילות, אלא מצביע ספציפית על סט הציפיות הללו כמייצר אידיאל גברי מזיק.
גבריות מצילת חיים.
מנגד, "גבריות מרפאת", כפי שאני קורא לה, היא מה שנוצר כשגברים מצליחים ליצור "נוגדנים" למסרים המזיקים האלו, ומדגימים בכך את האיכויות המרפאות של גבריות המחוברת למהות החיובית העמוקה שלה. גם לזו שלושה מאפיינים מרכזיים:
1. יכולת להיתמך ואומץ לבטא את כלל קשת הרגשות החיים בי.
הסיפור הבא מראה שגבריות מרפאת עשויה להיות "גבריות מצילת חיים", לא פחות. בשנות ה-90 של המאה הקודמת ניצבה חברת הדלק האמריקאית SHELL בפני אתגר שכמוהו אף חברה עד אז לא פגשה; הקמתה של "URSA", אסדת קידוח ענקית שעתידה היתה לקדוח בעומקים אליהם אף חברה לא הגיעה קודם לכן. עובדי חברת "של" באותן שנים היו גברים קשוחים ואמיצים, עם מנטליות כפי שמצופה מגברים תחת התדמית הזאת. על הפרויקט הופקד ריק פוקס, מנהל שהתחיל כנער פועל, ובזכות כישרונו צמח בחברה, יונק בשנות התבגרותו את קוד השתיקה של הגברים על האסדות.
כדאי לציין שהעבודה על אסדת קידוח בלב האוקיינוס היא סטטיסטית אחד המקצועות המסוכנים בעולם, ורוב מי שעבד בה מספיק זמן הספיק לראות חבר שנפל אל מותו, איבד יד או רגל בפיצוץ של צינור או בתאונה עם ציוד הנדסי כבד.
פוקס החליט בצעד חסר תקדים להעביר את כל עובדי החברה סמינרים בהם נדרשו להיחשף ברמה הרגשית, לשתף על משפחותיהם ועל קשיי הילדות שלהם ולחלוק את הפחדים הכי גדולים שלהם. באופן מפתיע, בעקבות הסמינרים הללו חלה ירידה של 84% בתאונות העבודה בחברה. כלומר נמנעו עשרות אסונות בשנה, כתוצאה מכך שהגברים האלו קיבלו את התחושה שזה בסדר להגיד לחבר "אני לא בטוח על איזה כפתור אני אמור ללחוץ עכשיו" או לבקש מחבר עזרה בבואם להרים עצם כבד.
במחקר שנעשה באוניברסיטת הרווארד על התוצאות המדהימות האלו ושפורסם במגזין "Harvard Business Review" נכתב: "ככל שהגברים הפכו פתוחים יותר לרגשותיהם, תקשורת אחרת החלה לזרום ביניהם בצורה חופשית יותר. מסתבר כי חלק מהבטיחות בסביבה כזו אינו תלוי בהקפדה על כללי הבטיחות יותר מאשר ביכולת להודות בטעויות ולהיות פתוח ללמידה".
2. שיתוף פעולה והכרה בכוחה של אחווה להעצים את כלל חברי הקבוצה
הקוד של הגבריות הרעילה מציע שהדרך לשרוד, להיות "גבר" אם תרצו, היא להראות לכולם שאתה הכי חזק והכי קשוח. שאתה לא סופר אף אחד ושלא כדאי להתעסק איתך. זו התנהלות שתרבותית נתפסת ככזו שמעידה על ביטחון ועל היכולת להנהיג, כאשר בפועל בבסיסה יושבת חרדה וניסיון נואש לשלוט על בני האדם הסובבים.
מעניין בהקשר הזה להעמיק במושג "זכר אלפא", הנוצר בשדה הביולוגיה האבולוציונית, ומתייחס לגבר כוחני שקובע עובדות וכולם סרים למרותו. מהמחקר בתחום עולה כי מה שהופך זכר בלהקת קופי אדם לזכר אלפא אינו הכוח הפיזי שלו - אלא היכולת ליצור שיתופי פעולה עם כמה שיותר פרטים בלהקה.
תצפיות שנעשו על קופי אדם הראו שלעלייתו של זכר חדש לעמדת האלפא מקדימים חודשים ארוכים בהם הוא מתחנף לזכרים הזקנים יותר, חולק בנדיבות מזון עם חבריו ואף משתעשע עם הגורים של נקבות הלהקה. כלומר על אף הדימוי השגור, המנהיגות של זכר האלפא אינה כזו הנובעת מיכולתו להפגין בריונות ולשלוט בחבריו, כי אם לדאוג לצרכיהם של חברי הלהקה ולגייסם לטובתו מתוך שיתוף פעולה.
במחקר שבוצע על ידי חוקרים מאוניברסיטת פרינסטון ופורסם במגזין המדע "Science" נבדקו רמות של הורמוני הדחק (כגון קורטיזול) בקרב זכרים בבונים בטבע והושוו למקומם של הזכרים במדרג החברתי של הלהקה. התוצאות הראו באופן חד משמעי שככל שזכר ממוקם גבוה יותר במדרג החברתי של הלהקה, כך רמות הדחק שהוא מראה נמוכות יותר. למגמה הזו היה יוצא דופן אחד והוא זכר אלפא שהראה רמות דחק זהות לאלו של הזכר הכי פחות מקובל בלהקה. כלומר לניסיון לשלוט באחרים, גם אם הוא מצליח, יש השפעות מזיקות על הרווחה הנפשית ובהמשך, כמו שהראה המחקר, גם על הבריאות הכללית.
בהמשך לפתיחת המאמר, אני מאמין כי מעגל גברים הוא אחת התרופות היעילות ביותר גם להסתמכות העצמית המוגזמת ולדיכוי הרגשי וגם לתחרותיות והשאיפה לשלוט באחרים, משום שהוא למעשה עובד על שתיהן במקביל. לשיתוף במעגל השווים לך, באופן תומך ומיטיב, אין חלופה במקום אחר.
3. הכוח כנביעה פנימית והכרה בערכן של איכויות אחרות
בגלל שמקורה של הגבריות הרעילה במאמץ להצליח לבד, להסתיר רגשות ולשלוט באחרים, היא מייצרת תחושת כוח מאוד שברירית. לכן האדם נוטה לחזק אותה על ידי סלידה מופגנת מכל מה שעשוי להיות מקושר לחולשה; כך הגבר המורעל מפנה אל נשים, למשל, את הבוז שהוא למעשה חש כלפי חלקיו שלו, שהוא תופס כלא גבריים מספיק.
לעומת זאת כוחו של הגבר המרפא נתון לו כעובדה שאין צורך להוכיחה. הוא יודע אותה. מעמדה יציבה של יכולת, נשים נתפסות בקלות כמסקרנות ואף כמחזיקות איכויות המשלימות אותו. גם הומואים יכולים לעורר בו סקרנות ונכונות ללמוד משהו על עצמו ועל זהותו הגברית דרך מפגש עם הגבריות השונה שלהם.
שלוש התרופות האלו הן רק חלק מקשת רחבה של תכונות יפהפיות שמאפיינות את הפסיפס העשיר והמגוון של הגברוּיוֹת ושל מה שגברים יכולים להיות. הן אינן תרופות לגבריות עצמה משום שגבריות אינה מחלה; התשובה שלנו לשאלה מהי גבריות, והאם היא רעילה או מיטיבה, נגזרת מהאופנים המגוונים בהם הגברים שסביבנו מבטאים את זהותם הגברית.
בסוף אותו מפגש סיכום איחלתי לנערים, שעתידים להתגייס לצבא ממש בימים אלה, לשמור על הידיעה שהגבריות שלהם יכולה להיות מתנה שהם נותנים לעולם. איחלתי שבאשר יילכו - אם זה עם חברים בקושי של המסלול הצבאי או ברגע של אינטימיות עם בן או בת זוגם - ידעו שכשהם חיים את היותם גברים באופן שמחובר ללבם, יש לכך את היכולת להביא ריפוי של ממש. ריפוי לעצמם, לזולתם, לחברה וליחסים בין המינים. גבריות מרפאת, לא פחות.